משנה: הָאוֹמֵר תֶּן גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי וּשְׁטָר שִׁיחְרוּר זֶה לְעַבְדִּי אִם רָצָה לַחֲזוֹר בִּשְׁנֵיהֶן יַחֲזוֹר דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בְּגִיטֵּי נָשִׁים אֲבָל לֹא בְשִׁיחְרוּרֵי עֲבָדִים לְפִי שֶׁזָּכִין לוֹ לְאָדָם שֶׁלֹּא בְפָנָיו וְאֵין חָבִין לוֹ אֶלָּא בְפָנָיו שֶׁאִם יִרְצֶה שֶׁלֹּא לָזוּן אֶת עַבְדּוֹ רַשַּׁאי וְשֶׁלֹּא לָזוּן אֶת אִשְׁתִּוּ אֵינוֹ רַשַּׁאי. אָמַר לָהֶן וַהֲרֵי הוּא פוֹסֵל אֶת עַבְדּוֹ מִן הַתְּרוּמָה כְּשֵׁם שֶׁהוּא פוֹסֵל אֶת אִשְׁתּוֹ. אָֽמְרוּ לוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא קִנְייָנוֹ. הָאוֹמֵר תֶּן גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי וּשְׁטָר שִׁחְרוּר זֶה לְעַבְדִּי וָמֵת לֹא יִינָֽתְנוּ לְאַחַר מִיתָה. תְּנוּ מְנָה לְאִישׁ פְּלוֹנִי וָמֵת יִתְּנוּ לְאַחַר מִיתָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תנו מנה יתנו לאחר מיתה. דדברי שכיב מרע ככתובין ומסורין דמי ואע''ג דלא אמר מנה זה לא חיישינן שמא מנה קבור בקרקע יש לו וההוא דיהיב ליה:
לא יינתנו לאחר מיתה. דגיטא לא הוי עד דמטי לידה וכי מטי לידה הא מית ואין גט לאחר מיתה וכן שטר שחרור כי מטא לידי' הא מית ופקע רשותיה מיניה:
מפני שהוא קנינו. כלומר הא דאוכל בתרומה כשהוא עבד כהן אינו אלא מפני שהוא קניני של כהן ובלאו הכי יכול לפוסלו מן התרומה כדמפרש בגמרא והילכך כי משחרר לי' אע''פ שמפסידו מלאכול בתרומה אין זה קרוי חובה וכן בעבד ישראל כי משחרר ליה ומתירו בבת חורין עדיפא ליה דזכות של שיחרור גדול מהפקירא:
והרי הוא פוסל את עבדו מן התרומה. בגט זה ואם עבד ישראל הוא מפסידו בשפחה כנענית ואע''ג דמתירו בבת חורין עבדא בהפקירא הוא דניחא ליה וא''כ חובה הוא לו:
אבל לא בשחרורי עבדים. כדמפרשי טעמא שהרי אם ירצה שלא לזון את עבדו רשאי שיכול הוא לומר לעבדו עשה עמי ואיני זנך אלא חזור על הפתחים והילכך כי משחרר ליה לא מפסיד ליה מזוני אבל שלא לזון את אשתו אינו רשאי וכי מגרש לה מפסיד לה מזוני והל' כחכמי':
וחכמים אומרים בגיטי נשים. יכול הוא לחזור שחוב הוא לה שמאבדת מזונותיה:
יחזיר. ואין השליח יכול לזכות בהן לצרכן דחוב הוא להן:
מתני' אם רצה להחזיר בשניהן. קידם שיגיע ליד האשה והעבד:
אָמַר רִבִּי אָחָא. קוֹל יוֹצֵא בָּאַרְכֶּיִים. מֵעַתָּה אֲפִילוּ שְׁנֵיהֶן כּוּתִים. שֶׁהָיָה הוּא אוֹמֵר. שֶׁאֵינָן בְּקִיאִין בְּדִיקְדּוּקֵי גִיטִּין. וְהָא רִבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר בְּגִיטֵּיהֶן. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. אַתְייָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן כְּרִבִּי אֶלְעָזָר. כְּמָה דְּרִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עָלָיו עֵדִים. כָּשֵׁר. כֵּן רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עָלָיו עֵדִים כָּשֵׁר. מֵעַתָּה אֲפִילוּ נַעֲשֶׂה בְהֶדְיוֹט. הֲוֵי צוֹרְכָא לְהַהוּא דָּמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. קוֹל יוֹצֵא 7b בָּאַרְכֶּיִים. שְׁטָר יוֹצֵא בְבֵית שְׁאָן וְהָיוּ עֵדָיו עֵידֵי גוֹיִם. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. אִיתְפַּלְּגוֹן רִבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ. חַד אָמַר. פָּסוּל. וְחַד אָמַר. כָּשֵׁר. רִבִּי אַבָּהוּ מְפָרֵשׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. פָּסוּל. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. כָּשֵׁר. וּמַה טַעֲמָא דְּרֵישׁ לָקִישׁ. שֶׁלֹּא לְהַפְסִיד לְיִשְׂרָאֵל מָמוֹן. וַאֲפִילוּ דְּלֵית מַפְסִיד לְדֵין מַפְסִיד לְדֵין. אָמַר רִבִּי יוּדָן. אֶלָּא כְדֵי שֶׁלֹּא לִנְעוֹל הַדֶּלֶת לִפְנֵי בְנֵי אָדָם. שֶׁלְּמָחָר הוּא מְבַקֵּשׁ לִלְווֹת וְהוּא אֵינוֹ מוֹצֵא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שלמחר הוא מבקש ללות והוא אינו מוצא. ללות דלפעמים לא ימצאו עדים אלא עכומ''ז ונמצא אתה נועל דלת בפני לוין:
אלא. היינו טעמא שלא לנעול את הדלת בפני הלווין כשאתה פוסל עדי עכומ''ז:
ואפילו דלית מפסיד לדין מפסיד לדין. בתמיה וכי היכי שייך בדיני ממונות משום הפסד ממון ישראל שאם אין אתה מפסיד להמלוה מפסיד אתה להלוה:
ר' אבהו מפרש. מי הפוסל ומי המכשיר:
שלא להפסיד לישראל ממון. להמלוה:
אמר ר' אחא. אמתני' קאי דקתני כל השטרות העולין בערכאות של עכומ''ז כשירין משום דקול יוצא בארכיים כלומר שטרות הנעשין בערכאות שלהם יש להן קול כמו שאר שטרות היוצאין ולפיכך כשירין הן וכדמסיק לקמן:
מעתה אפי' שניהן כותים. לר''ש הוא דבעי דר''ש מכשיר בערכאות אפילו בגיטי נשים אע''פ שחותמיהן עכומ''ז ומי נימא דפליג ר''ש נמי ארישא וס''ל כר''ג דמכשיר אפילו בשניהם כותים כדמסיק הבעיא לקמן:
שהיה הוא אומר. כלומר לא כי אלא ר''ש פוסל בשניהם כותים דס''ל שאינן בקיאין בדקדוקי גיטין ולא מכשיר אלא בחד וכטעמיה דת''ק דאי לאו דכותי חבר כו' כדלעיל:
ופריך והא ר''ש מכשיר בגיטיהן. של עכומ''ז החתומין עליהן ואע''פ שאינן בקיאין בדקדוקי גיטין ומי גרע כותים מעכומ''ז:
וקאמר ר' בא. דהיינו טעמיה דר''ש בסיפא דאתייא כר''א דאמר לקמן בפ' המגרש אע''פ שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר כן ר''ש כו' כלומר דהכא נמי בעדי מסירה מיירי שנמסר לה בפני עדי ישראל והילכך מכשיר הוא בגיטי נשים אבל ברישא מודי הוא לת''ק דשני כותים פסולין בלא עדי מסירה:
מעתה. דבעדי מסירה מיירי א''כ אפילו נעשה בהדיוט ליתכשר לר' שמעון:
הוי. כלומר על כרחך דאכתי צריכא נמי לטעמא דאמר ר' יעקב בר אחא משום דקול יוצא בערכאות והילכך דוקא בערכאות הוא דמכשר ואע''ג דהאי טעמא לא שייכא בגט דהא אפי' נעשה כתיקון פסול הוא משום דלא שייכי בגיטין ועיקר טעמא הוא משום עדי מסירה ישראל וא''כ מה לי הדיוט מה לי ערכאות דאיכא למימר דגזרינן גיטי נשים אטו גיטי ממין ובגיטי ממון ודאי פסול בהדיוט אפי' בעדי מסירה משום שלא יבאו לטעות הואיל בערכאות כשר אף בלא עדי מסירה דאית להו קלא ויאמרו הכשירו בערכאות והכשירו בהדיוט מה בערכאות שלא בעדי מסירה אף בהדיוט שלא בעדי מסירה והילכך גזרו בהדיוט לעול' שלא לסמוך על עדי מסירה:
שטר. היה יוצא בבית שאן והיו עדיו עדי עכומ''ז בהדיוט:
הָאוֹמֵר. טַבִּי עַבְדִּי עָשִׂיתִי בֶּן חוֹרִין. עוֹשֶׂה אֲנִי אוֹתוֹ בֶּן חוֹרִין. הֲרֵי זֶה בֶן חוֹרִין. זָכָה. רִבִּי אִינַייָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וּבִלְבַד בִּשְׁטָר. יֵעָשֶׂה בֶן חוֹרִין. רִבִּי אוֹמֵר. זָכָה. וַחֲכָמִים. לֹא זָכָה. תְּנוּ שְׁטָר שִׁיחְרוּר זֶה לְעַבְדִּי. וָמֵת. רִבִּי אוֹמֵר. לֹא זָכָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. זָכָה. כּוֹפִין אֶת הַיּוֹרְשִׁין לְקַייֵם דִּבְרֵי הַמֵּת. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. בִּסְתָם חֲלוּקִין. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּאוֹמֵר. שִׁחְרְרוּ. אַף רִבִּי מוֹדֶה. אִם בְּאוֹמֵר. כִּתְבוּ וּתְנוּ. אַף רַבָּנִין מוֹדוּ. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין. בְּאוֹמֵר. תְּנוּ. רִבִּי אוֹמֵר. הָאוֹמֵר. תְּנוּ. כְּאוֹמֵר. כִּתְבוּ וּתְנוּ. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. הָאוֹמֵר. תְּנוּ. כְּאוֹמֵר. שִׁחְרְרוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלא. ע''כ כן אנן קיימין באומ' תנו סתם ולר' כאומ' כתבו ותנו ולא כלום הוי ולרבנן האומ' תנו לא נתכוין בשטר אלא שחררו קאמר:
בסתם חלוקין. כדמפרש ואזיל שלא אמר אלא תנו סתם דבמה אנן קיימין אם באומר בפי' שחררו אפילו רבי מודה דזכה ואם באומר כתבו ותנו אפי' רבנן מודו דלא גמר להקנות אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה:
תנו שטר שיחרור זה לעבדי ומת ר' אומר לא זכה כו'. ובתוספתא גריס איפכא וכח''א לא זכה דאין שטר לאחר מיתה אבל כופין את היורשין לשחררו ולקיים דברי המת ולגי' האי תלמודא צ''ל דהא דקאמר כופין את היורשין אדברי רבי קאי:
וחכ''א לא זכה. שאין זה אלא הבטחה שמבטיחו לעשותו בן חורין לאחר זמן ובשטר אחר:
יעשה בן חורין. משמע לשון עתיד ובבבלי התם גריס אעשנו ר' אומר זכה דהכי משמע אעשנו בן חורין עכשיו בשטר זה שאני מוסר לו:
ובלבד בשטר האי האומר דקתני כותב הוא שכותב לו אלו הלשונות בשטר ומוסר לו אבל באמירה בעלמא לא מהני:
עשיתי בן חורין כו'. כלומר אם אמר באחד מן הלשונו' הללו זכה העבד:
האומר טבי עבדי. לאו דוקא אלא איש פלוני עבדי ונקט לטבי שהוא מפורסם לעבד בש''ס וברייתא זו הובאה בבבלי השולח דף מ':
הלכה: הָאוֹמֵר תֶּן גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי כול'. כָּל אָתָר אַתְּ אָמַר. תֵּן כְּהוֹלִךְ. וְהָכָא אַתְּ אָמַר. תֵּן כִּזְכֵה. כֵּינִי מַתְנִיתָא. זְכֵה גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי. זְכֵה שְׁטָר שִׁחְרוּר זֶה לְעַבְדִּי. לְשָׁם מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. לְפִי שֶׁזָּכִין לוֹ לְאָדָם שֶׁלֹּא בְפָנָיו וְאֵין חָבִין לְאָדָם אֶלָּא בְפָנָיו. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. חוֹבָה הוּא בֵין לַזֶּה בֵּין לַזֶּה. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. זְכוּת הוּא לָעֶבֶד וְחוֹבָה הִיא לָאִשָּׁה. רִבִּי חִייָה בַּר בָּא אָמַר. רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָיָה עַבְדּוֹ שֶׁלְּקָצִין. הֲרֵי חוֹבָה הוּא לָעֶבֶד. חֲבֵרַייָא אָֽמְרוּ. רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָֽיְתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁלְּמוּכֵּי שְׁחִין. הֲרֵי זְכוּת הוּא לְאִשָּׁה. לֵית לָךְ אֶלָּא כְהָדָא. אִילּוּ הַמּוֹכֵר אֶת עַבְדּוֹ שֶלֹּא מִדַּעְתּוֹ שֶׁמָּא אֵינוֹ מָכוּר. 8a וְהַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתָּהּ שֶׁמָּא מְגוּרֶשֶׁת הִיא מִפְּנֵי שֶׁהִיא קִנְייָנוֹ. אָמַר רִבִּי אָבִין. קִנְייָנוֹ הוּא אֶלָּא שֶׁהוּא פוֹסְלוֹ מִן הַתְּרוּמָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מפני שהוא קנינו א''ר אבין קנינו הוא כו'. כלומר דר' אבין מפרש ומסיים מילתייהו דרבנן דאכילתו בתרומה הוא מפני קנינו והרי יכול לפוסלו מן התרומה בלתי ידיעתו דאי בעי שקיל ד' זוזי מישראל ופסיל ליה כדאמרן:
שמא מגורשת היא. בתמיה דהא כל זמן שלא קיבלה גיטה ודאי אינה מגורשת והילכך אינו יכול לזכות לה גט בלא ידיעתה:
והמגרש את אשתו שלא מדעתה. כלומר שלא בידיעתה דאע''ג דאשה מתגרשת בעל כרחה מכל מקום ידיעתה בעינן שצריך שתדע שמגורשת ממנו:
אילו המוכר את עבדו שלא מדעתו. שלא מידיעתו שמא אינו מכור הוא והילכך לא שייך ביה לקרות חובה משום שפוסלו מן התרומה דליבעי דעתו של עבד דהא אי בעי מוכרו לישראל בלא ידיעתו ופוסלו מן התרומה כל היכא דאיתיה:
לית לך אלא כהדא. כלומר לא תימא דטעמייהו משום דזכות לעבד וחובה לאשה לחוד הוא דהא זימנין איפכא משכחת לה אלא ה''ק רבנן לר''מ דקאמר דחובה הוא לעבד שפוסלו מן התרומה וע''ז השיבו לו:
חברייא אמרי. דהכא נמי בעי ר' יוחנן על דקאמרי דחובה היא לאשה לעולם הגע עצמך אם היתה אשתו של מוכה שחין הרי זכות הוא לה שתצא ממנו:
הגע עצמך. לרבנן דקאמרי לעולם זכות היא לעבד והגע עצמך אם היה עבדו של קצין ושר והרי חובה הוא לו דלא ניחא ליה ליפיק מיניה:
רבי מאיר אומר. השתא מפרש טעם פלוגתייהו במתני' דר''מ ס''ל חובה הוא בין לאשה בין לעבד והילכך בשניהם יחזיר ורבנין כו' כדפרישית במתני':
לשון מתניתא אמרה כן. והכי מוכח מלישנא דמתני' דקתני לפי שזכין אלמא בלשון זכיה מיירי:
והכא את אמר תן כזכה. דמפרש טעמא מפני שזכין לאדם שלא בפניו ומשני כיני מתניתא זכה גט זה לאשתי וכן זכה גט זה לעבדי דבאמת מיירי דאמר זכה והילכך לחכמים בשחרורי עבדים זכות הוא לו וקנה אבל אם אמר תן לאו כלום הוא:
גמ' כל אתר את אמר תן כהולך. כלומר דמקשה הש''ס הא בעלמא אמרינן תן כהולך הוא ולאו כזכי דמי כדאמרי' בשנים אוחזין דף י' גבי המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו ומשנתינו דתנן התם אמר תנה לי נטלה ואמר אני זכיתי בה זכה בה משום דאמר תנה לי ולא אמר זכה לי וכן אמר שם בהאי תלמודא הלכה ב' אלמא תן לאו כזכי דמי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source